צרפתי נ' עזבון מאיר פרידמן ז"ל ואח'

פסק דין

בפני ערעור על החלטת הרשמת אסתר נחליאלי-חיאט מיום 16/12/09 בשתי בקשות להפחתת סכומי ערבון ולהמרת הערבון בכל אחד משני ערעורים שהגישה המערערת, האחת בבש"א 20969/07 והשנייה בבש"א 3449/08 (להלן: "הבקשה הראשונה" ו"הבקשה השנייה", בהתאמה).

ביום 12/3/2003 נתן הרשם אבי זמיר החלטה בשתי הבקשות האמורות. בבקשה הראשונה קבע הרשם זמיר, כי הוא מעמיד את סכום העירבון על סך 3,000 ₪ אשר יופקד במזומן וכי לא ניתן להסתפק בהודעת קיזוז כבקשת המערערת, ובבקשה השנייה החליט הרשם, כי אין צורך בעירבון נוסף מעבר לזה שנקבע בבקשה הראשונה.

בקשות לעיון חוזר נדחו על ידי הרשם ביום 17/3/2008 וביום 25/3/2008.

המשיבים הגישו ערעור על החלטות הרשם זמיר. הערעור נשמע בפני. בפסק דיני מיום 15/3/2009, הוריתי להחזיר את הדיון לרשם על מנת שידון בבקשות כדבעי תוך מתן הזדמנות למשיבים להגיב בצורה עניינית לבקשות ולאחר מכן ליתן החלטות מנומקות תוך שקילת כל השיקולים הרלבנטיים לעניין. הרשם זמיר החליט כי יש לפתוח מחדש את הדיון בשתי הבקשות וקבען לשמיעה ליום 6/12/09. הואיל והרשם זמיר מונה לשופט של בית משפט זה, התקיים הדיון בבקשות ביום 6/12/09 בפני כב' הרשמת נחליאלי-חיאט.

בהחלטתה מיום 16/12/09 דחתה הרשמת בחלקה את בקשתה של המערערת להפחית מסכום העירבון שנקבע בסך 20,000 ₪, להעמידו על סך 10,000 ₪ ולהמירו בעירבון שהפקידה המערערת בערעור שהגישה ואשר לטענתה זכתה בו (להלן: "הערעור האחר"), אך הפיקדון לא הושב לה ונשאר מופקד בתיק הערעור.

באשר לבקשה הראשונה:

הרשמת בדקה את מצבה הכלכלי של המערערת, הגיעה למסקנה כי מצבה הכלכלי הרעוע מצדיק את הפחתת סכום הפיקדון והעמידה אותו על סך של 10,000 ₪.

הרשמת בדקה את הקבלה שצירפה המערערת ומצאה כי סך 10,000 ₪ המופקד לטענת המערערת בתיק הערעור האחר, אינו אלא סכום שהמערערת שילמה כהוצאות שהושתו עליה על ידי הרשם גלדשטיין בתיק שאינו תיק הערעור האחר. בתיק הערעור האחר הופטרה המערערת מהפקדת עירבון. הרשמת קבעה כי בנסיבות אלה, מאחר שלא מדובר בעירבון שהופקד אלא בהוצאות שהמערערת חויבה לשלמם לצד שכנגד, לא ניתן להיעתר לבקשת המערערת ודחתה את הבקשה להמרת העירבון.

בהערת אגב ייאמר, כי המערערת הציגה אף בפני את הקבלה הנ"ל, והאמור בהחלטתה של הרשמת, תואם לחלוטין את הרשום בקבלה.

באשר לבקשה השנייה:

המערערת טענה, כי עומד לזכותה סך של 441,066 ₪ בתיק ההוצל"פ המעוכב בשל סכסוך עם המשיבים בדבר אופן חלוקתו, ומכל מקום - היא זכאית היא לסך של 110,000 ₪ מתוכו. המערערת ביקשה כי בית המשפט יראה בסכום זה ערובה אחרת במקום העירבון שהושת עליה.

לעומתה טענו המשיבים, כי הכספים אינם מעוכבים מהסיבה עליה הצביעה המערערת, אלא בשל כך שהמערערת ואחותה חייבות למשיבים סכומים שונים. הכספים מעוכבים בלשכת ההוצל"פ עד למתן החלטה אחרת ולפיכך, אין מדובר בכספים ברי מימוש בשלב זה.

לאחר בדיקת החומר, קבעה הרשמת, כי הכספים בתיק ההוצל"פ אינם מהווים חלופה נאותה לעירבון הנדרש, וזאת מאחר ולא הוכרעה שאלת זכאותה של המערערת בכספים האמורים ואין המדובר בכספים מוחשיים, כלשונה של הרשמת. מאחר והכלל הוא, כי על בעל דין המגיש ערעור, חובה להבטיח את הוצאות המשיב ולהעמיד לצורך כך בטוחה אמינה וזמינה, ועל מי שמבקש לחרוג מהכלל, מוטל נטל לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית המצדיקה סטייה מהכלל, דחתה הרשמת את הבקשה השנייה בקובעה כי הכספים שבתיק ההוצל"פ אינם בטוחה מספקת, ואין הם בגדר ערובה סבירה אחרת במקום העירבון, כמצוות תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

יחד עם זאת, לאור מצבה הכלכלי של המערערת, העמידה הרשמת גם בבקשה זו את סכום העירבון על סך של 10,000 ₪ בלבד.

לפנים משורת הדין התירה הרשמת למערערת להפקיד את סכום הפיקדון בחמישה תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 5/1/2010.

על החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

המערערת חזרה בפני על הטענות שהעלתה בפני הרשמת. לטענתה, לא היתה הרשמת רשאית לשנות את החלטתו של הרשם זמיר שהטיל עליה ערובה בגובה של 3,000 ₪ בלבד בשני התיקים גם יחד. לגופו של דבר חזרה על הטענות שהועלו בפני הרשמת. המערערת עמדה על טענתה כי הפקידה עירבון בסך 10,000 ₪ בתיק הערעור האחר אשר לא הוחזר לה, כמו גם ביקשה לראות בסכומים המופקדים בתיק ההוצל"פ חלופה לערובה שהוטלה עליה בבקשה השנייה.

דין הערעור להידחות.

על פי פסק הדין שניתן על ידי בערעור שהוגש על החלטת הרשם זמיר, היתה הרשמת אמורה לדון בבקשות מלכתחילה. אין איפוא כל פגם בכך שהרשמת, לאחר שדנה בבקשות לגופן, שמעה את טענות הצדדים על פי הקבוע בפסק דיני, הגיעה למסקנות אחרות מאלה שאליהן הגיע הרשם זמיר.